התגובה הטובה שלנו המבוגרים לחוויות פגיעה שילדים חווים חשובה מאוד. בין אם מדובר במשחק פוגעני בין ילדים או פגיעה קשה על ידי מבוגר מוכר או זר – אנו המבוגרים עלולים מאוד להגיב בצורה לחוצה.
תגובה טובה תאפשר לילדים להרגיש שהיה כדאי לשתף ולתת לנו לעזור להם.

"טוב שסיפרת"– טוב שאנחנו בתמונה. יש סיבות רבות לא לספר, והבחירה לשתף היא צעד גדול ומשמעותי – נראה להם כמה אנו גאים בהם ונחמיא להם על השיתוף. גם אם תוכן השיתוף הוא קשה אנו שמחים שהילד/ה פתח/ה את הסוד וכבר לא לבד. במקרה ושמענו ממקור אחר על המקרה (הילד/ה לא סיפר/ה) נגיד "טוב ששמעתי על זה".

ראיון (לא חקירה) – שאלות פתוחות על מה שקרה: "מה קרה?", "מה היה החלק שלך באירוע?", "עם מי היית?" ,"תרצה לספר לי עוד משהו על זה?", "מה עוד?" וכדומה. מטרת השיחה היא לקבל תמונה רחבה יותר של הסיפור; ילדים יספרו רק אם הם ירגישו שנוכל להתמודד עם זה, ולכן לא נחקור ולא נשפוט.

שאלות רגשיות – "כשזה קרה מה הרגשת?", "איך את/ה מרגיש/ה עכשיו?". נחכה בסבלנות כ-15 שניות לתגובה. אם לא תגיע תגובה אפשר להציע בעדינות רגשות שונים – "זה היה מפחיד? מצחיק? מכעיס? מבלבל? כיף?" אנחנו נאשרר כל תגובה שהם יגידו " כן.. זה באמת יכול להיות מעצבן ש…"

תגובה שעושה סדר – נגיב באופן ראשוני בצורה אמפתית וחינוכית: "מה שעשו לך לא בסדר, זו לא אשמתך, אנחנו שמחים להיות בתמונה, אנחנו איתך, אוהבים וגאים בך". כאן נוסיף הסבר מהעולם הערכי שלנו לפי הסיטואציה איך ולמה צריכים להתנהג, ומדוע נעשה כאן מעשה לא טוב.

מה היית רוצה לעשות? – תיאום תגובות עם הילד והקשבה לו על פי חומרת המקרה. נרצה לרתום את הילד, לפי הגיל, להחלמה; אנחנו מגיבים בתיאום על מנת להשאיר את המצב גם בשליטתו של הילד. נסביר לו למה חשוב לנו להגיב כך.

האם יש אפשרות שהילד שטוען שנפגע מינית המציא את הפגיעה?
כאשר ילד מספר על כך שנפגע חשוב מאוד להתייחס אליו במלא הרצינות. פנייה של ילד שתישאר ללא מענה תוביל לכך שהוא עלול להסתגר ולא לפנות שוב לבקש עזרה. לפעמים הדבר גורם לכך שפגיעה תימשך במשך זמן רב.
נדיר מאוד שילד ימציא פגיעה, ההיפך הוא הנכון. במקרים רבים ילדים עלולים להמעיט באופי הפגיעה או להכחיש את קיומה. מחקרים מראים שכמות דיווחי השווא של ילדים על פגיעות מיניות הוא מזערי (כאחוז אחד).