לוגו לתת פה
‹ תפריט

לדבר עם מתבגרים

אנחנו רוצים לדבר איתם – ולא מצליחים, ופעמים רבות נותרים אילמים. ויש לנו מה לתת להם. המון. חשוב שנזכור את זה

הילד שלי מתבגר

גיל ההתבגרות מגיע, ואיתו התמודדויות רבות – גם לנו וגם למתבגר והמתבגרת שיש לנו בבית. שאלות, דילמות, התמודדויות, שינויים גופניים ונפשיים, התפרצות הורמונלית – ופעמים רבות אנחנו והם קצת אבודים.

ועל כל זאת – גילוי המשיכה והדחף, ומעבר ממיניות ילדית למיניות של מבוגרים. אנחנו רוצים לדבר איתם – ולא מצליחים. מחפשים גישה ונתקעים, ופעמים רבות נותרים אילמים. ויש לנו מה לתת להם. המון. חשוב שנזכור את זה, ולא תמיד זה פשוט.

אז כמה כיוונים איך נוכל לגשת, לפחות להתחיל ולנסות.

לספר נרטיב ערכי

העולם שלנו מוצף במיניות מכל כיוון. בחדשות, בפרסומות, בסרטים וסדרות, במוסיקה ובקליפים, ברשתות חברתיות, מיניות פוגענית שמחלחלת לילדים שלנו. אנחנו רוצים לתת אלטרנטיבה ערכית, טובה בריאה ויציבה. לפני שאנחנו ניגשים לשיחה, עונים לשאלות ומתחילים להתבלבל, נשאל את עצמנו – מה הערכים שלנו? מה הבסיסים היציבים שמובילים אותנו בחיינו? מה היינו רוצים לומר לילדים שלנו על מיניות? על קשר? על גוף ונפש?

ויש לנו עולם ערכי כזה. לכל אחד מאיתנו יש – רק קודם לעשות לעצמנו סדר. מה הסיפור הערכי שלנו, שעליו אנחנו רוצים לשים דגש – אהבה, כבוד, פרטיות, קשר, הדדיות, רצון, הסכמה, הקשבה, שוויון, הנאה, שמחה, ועוד ועוד ועוד. לסיפור הערכי שלנו יש גם צד שני – מה נתפס אצלנו, בעולם הערכים שלנו, כפוגעני, ממנו נרצה להתרחק – כפייה, אלימות, ניצול, חוסר הדדיות ורצון, החפצה, חיצוניות, כוח וכן הלאה. אז קודם לעשות לעצמנו סדר.

להקשיב לילד שלנו, להקשיב לעצמנו

אנחנו מלאים ברצון טוב לדבר עם הילדים, לעזור להם בהתבגרות שלהם בעולם, להיות שם לצידם, לעשות להם סדר על הגוף, על הנפש, על מיניות, אולי גם לתקן את שאנחנו עברנו בגיל שלהם. אבל – האם הם שם איתנו? האם מתאים לבן שלי עכשיו לדבר על נושאים עדינים שכאלה? האם לבת שלי מתאים שדווקא אני אהיה הכתובת לכל נושא?

לא תמיד. לילדים ולילדות, לנערים ולנערות, יש קצב שונה וצרכים שונים. יש כאלה שכבר בכיתה ה'-ו' מתאים לשבת איתם לשיחות מעמיקות, ויש כאלה שרק בכיתה ח'-ט' יהיו במקום בשל לכך. יש ילדים ששואלים המון שאלות בלי להתבייש, ויש כאלה שלשאול חצי שאלה על שינויים בגוף זה לטפס על האוורסט בשבילם.

ומה איתנו? האם לכל מאיתנו כמבוגרים מתאים תמיד לדבר על התבגרות? על מיניות? ממש לא. אלו נושאים שיכולים להביך אותנו גם כן, להציף אותנו, להזיז אותנו. לא תמיד לאמא מתאים לדבר עם כל אחד מהילדים ולא תמיד לאבא. יש הורים שרק מחכים לשיחות כאלה, ויש גם שמעדיפים להתחבא בחור שבקיר.

אנחנו רוצים ללמוד להקשיב. להקשיב לעצמנו, להקשיב לילד שלנו, להקשיב לסיטואציה בינינו. לראות שלשני הצדדים נוח בשיחה עדינה. לוודא שלילד המסוים הזה שלי מתאים לדבר אולי עם אבא דווקא ולא עם אמא, ולהפך. לשים לב מה עובר אצלנו בגוף ובלב בזמן שיחה ולדעת שזה עובר הלאה. כשאנו מקשיבים לעצמנו ולילדים שלנו אנחנו גם מלמדים אותם להקשיב לעצמם ולאחר.

ואם לא מתאים לה לדבר איתי עכשיו? אז לא עכשיו. סבלנות, פתחנו פתח. אולי עוד שנה יתאים לה יותר, אולי עוד כמה חודשים. נזכיר מדי פעם שאנחנו פה, ונשחרר. יכול להיות שיש לה כתובת אחרת, יכול להיות שהיא נבוכה, יכול להיות גם שהנושא כרגע לא כל כך מטריד אותה. ויכול מאוד להיות שהיא תשאל מתישהו שאלה, תגשש, תבדוק אם אתם עוד שם בשבילה.

להתחיל שיחה מהאמצע

לדבר על מיניות, התבגרות, גוף, יחסים – זה מאתגר. להתחיל שיחה כזאת יכול להיראות כמו משימה בלתי אפשרית. מה שיכול לעזור לנו זה להיכנס לשיחה – שכבר קיימת. שיחה שכבר קיימת יכולה לתת לנו עוגן וביטחון לצלול פנימה, וגם לצאת כשלא נוח.

מה הכוונה? ניתן כמה דוגמאות:

  1. אם קרה מקרה או אירוע ששווים התייחסות – דמות מוכרת שעלתה לכותרות סביב חשד לפגיעה, סדנה על גיל ההתבגרות שהייתה בכיתה, מקרה שקרה בבית הספר/בקהילה, התרחשות לא מתאימה ברשת החברתית – ננסה להתחיל את השיחה משם. נפתח: 'שמעת על מה שקרה?/שמעתי שהייתה אצלכם בכיתה' וכדומה. לאחר מכן נשאל על החוויה שלהם: 'מה חשבת על מה ששמעת?' 'איך הרגשת בזמן שזה קרה?' 'מה את חושבת עכשיו'? לבסוף, נוסיף את ההתייחסות שלנו: 'חשוב לנו שתדעו ש…. (כללים, ערכים, אמירה חינוכית, עצה, תובנה, אנחנו פה ככתובת, אם תרצו לדבר עוד מוזמנים – וכן הלאה). כך השיחה מתחילה מאירוע שכבר התרחש
  2. לעתים נוח להתחיל שיחה ליד הילד שלנו, ולצרף אותו אליה. נדבר בינינו ההורים על נושא שחשוב לנו לדבר עם המתבגרים שלנו, כשהם שומעים אותנו מהצד (למשל – אנחנו יושבים בסלון והוא במחשב או בפלאפון ליד). בשלב מסוים נציע לו להצטרף לדיון שלנו – 'מה דעתך?' 'אנחנו חושבים כל אחד אחרת, מה את חושבת?' וכדומה. יותר נוח להצטרף לשיחה שכבר קיימת.
  3. 'אני שואל בשביל חבר' – אנחנו יודעים כמה קשה לשאול שאלה אישית. לילדים שלנו, וגם לנו לפעמים, עוזרת הרחקה – לשאול בשביל חבר או חברה, או לשאול באופן תיאורטי. אנחנו יכולים להשתמש בהרחקה גם כן – שעוזרת לנו לפעמים לא פחות מלהם – ולשאול 'מה הייתם ממליצים לחבר או חברה שקרה להם… (פגיעה כלשהי, בריונות ברשת, יש להם שאלות על גיל ההתבגרות, מרגישים לא נורמליים, מתלבטים על קשר זוגי, וכדומה). ההרחקה הזו יכול לאפשר לשיחה להתקיים בצורה נינוחה יותר, בלי לחשוב על ההשלכות שלה על החיים שלנו באופן ישיר.
  4. התייחסות וביקורת למסרים סביבנו – אנחנו מוקפים במסרים על מיניות, גוף, יחסים, גברים ונשים, וכו'. סרטים, סדרות, מוסיקה, פרסומות, שלטי חוצות, עיתונים וכו'. החשיפה המשותפת שלנו עם הילדים היא הזדמנות – לומר אמירה ערכית, לשאול על המובן מאליו, למתוח ביקורת, לאפשר חשיבה מחודשת. רואים סדרה ביחד ומולנו מערכת יחסים זוגית פוגענית? לא נרצה שזה יעבור לידנו, ונשתמש באירוע כמבוא לשיחה. נוסעים ביחד ורואים שלט חוצות פרובוקטיבי? הזדמנות לשאול ולשוחח. שיר ברדיו? אותו דבר. השיחות האלה הן בעלות ערך כשלעצמן, וגם מלמדות אותנו ואותם להתבונן בעין ביקורתית על העולם ועל שטף המסרים סביבנו, ולבחור בדרך הערכית שלנו.

אין שיחה אחת

פעם דיברו על 'השיחה'. חלקנו גדלנו עליה – השיחה בה ההורים מושיבים את הילד המתבגר שלהם ומלמדים אותו את רזי החיים. השיחה ממנה כולם מפחדים, ונבוכים, ומנסים קצת לברוח.

אנחנו מאמינים שאין שיחה אחת כזו. שיחה לא מתחילה בלי בסיס שיכול לאפשר לה לקרות – אם נדבר עם הילדים שלנו יותר בשגרה, גם על נושאים מורכבים, יש יותר סיכוי שנצליח להיות כתובת עבורם גם בגיל ההתבגרות. אם נשתף אותם בטעויות שלנו, אם נדבר על ימים פחות טובים שלנו, על אתגרים שלנו, על החוויה שאנחנו עברנו כשהיינו בגיל שלהם – יש יותר סיכוי שהם ישתפו אותנו או יתייעצו איתנו.

יתרה מכך – אנחנו מדברים עם הילדים על כל נושא לפי ההתאמה לגיל שלהם. כמו שאנו מדברים איתם על בריאות, על זהירות בכביש, על עזרה בבית או על ערך כלשהו בגיל 4, 8, 12 ו-17, בכל גיל בהתאמה לרמה, כך גם על גוף, יחסים, קשר וכדומה. בכל גיל לפי הרמה שלו. אם ננהל 'שיחה מתמשכת' לאורך הגדילה וההתפתחות שלהם, נוכל להמשיך אותה גם בגיל ההתבגרות.

לא לוותר על הקשר

לא תמיד זה מצליח. לא תמיד ירצו לדבר איתנו, לא תמיד נרגיש בנוח, לא תמיד נמצא את המילים ליזום או לענות. לא תמיד אנחנו בקשר קרוב בשנים האלה.

אבל אנחנו לא מוותרים. למרות שלפעמים מרגישים רחוקים – נמשיך לשאול מה שלומך, באמת מתוך רצון לשמוע. נמשיך לשתף מעצמנו. נמשיך להראות ולהזכיר שאנחנו כאן. תמיד. מחכים. וברגע שתגיעו נהיה פה בשבילכם. מגדלור שנמצא שם תמיד ברקע, שיודעים שאפשר לחזור אליו.

אתם מסוגלים.

סדרת סרטוני הדרכה במקרה פגיעה מינית בשיתוף נועה מימן...
בכל מקרה של פגיעה שמתגלה, וגם במקרה של חשד,...
מודל ארבעה שלבים למענה על שאלות של ילדים בנושאי...
רשימת סימנים שיכולים להעיד על פגיעה אפשרית - ומה...
כיצד נרצה להגיב במקרה שהילד שלנו נחשף לתכנים מיניים...
מאפיינים נורמליים ולא נורמליים, התאמת גיל וסימני אזהרה
Scroll to Top

רוצים לדבר?

מעדיפים שנחזור אליכם?

נשמח לייעץ ולענות על כל שאלה